החלטה בתיק בש"פ 8317/13

           לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים נוספים החל מיום 19.12.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 36381-03-13 בבית משפט השלום בנתניה, המוקדם מביניהם.

עובדות כתב האישום המתוקן

1.       לפי האישום הראשון, ביום 9.3.2013 סמוך לשעה 19:15, בסמוך לבית המשיב בכפר-יונה, בו שהה המשיב אותה עת במעצר בית, הגיע פקח עירוני כדי לטפל באירוע של פח אשפה שעלה באש. בסמוך לכך הגיע למקום המתלונן, אשר מכוניתו חנתה בסמוך לפח האשפה הבוער, מאחר וחשש שרכבו יישרף. המשיב עמד בחלון ביתו ואיים על המתלונן באומרו "למה הזמנת משטרה... חכה אני אראה לך... אתה לא תחיה...". בהמשך הגיע למקום הנאשם 2, אחיו של המשיב, והחל לתקוף את המתלונן בכך שבעט בו בכל חלקי גופו, עלה על מכסה המנוע של הרכב ובעט בו בחוזקה בחזהו ובפניו. המתלונן התחנן בפני נאשם 2 כי יחדל ממעשיו באומרו לו "אני בן אדם מבוגר אחרי שני צינתורים, למה אתה עושה לי דבר כזה, אני לא התקשרתי למשטרה".

המשיב יצא מביתו והחל לתקוף את המתלונן בצוותא חדא עם נאשם 2 בכך שהכה אותו בעוצמה במכת אגרוף בעינו השמאלית ובעוד מספר אגרופים, כאשר נאשם 2 עמד על מכסה המנוע של הרכב. לבסוף, המתלונן התמוטט ונפל ארצה. הפקח התערב והדף את נאשם 2 מהמתלונן וניסה למנוע מהמשיב ומנאשם 2 להמשיך ולתקוף את המתלונן. למתלונן נגרמה חבלה חמורה בדמות שברים בארובת עין שמאל, שבר בעצם הזיגומה השמאלית, המטומה תת עורית ואמפיזמה תת עורית, סטייה במחיצת האף, דם ניגר מפניו, הוא אושפז בבית החולים ונמסר לו כי הוא יזדקק לניתוח בעינו השמאלית, לשחזור שבר בארובת העין ולניתוח לשחזור הלסת.

בגדרי אישום זה הועמד לדין המשיב בגין הפרת הוראה חוקית, חבלה חמורה בצוותא ובגין איומים.

2.        לפי האישום השני, ביום 15.11.2012 בין השעות 5:10 ועד 5:45 שהה המשיב מחוץ לבית בכפר יונה בו שהה במעצר בית ובכך הפר הוראה חוקית אשר ניתנה כשורה על ידי בית המשפט.

           בגדרי האישום השני הועמד המשיב לדין בגין הפרת הוראה חוקית.

תמצית הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום גם בקשה למעצרם של המשיב והנאשם 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר בקשות דחייה מטעם הסנגורים, בין היתר לצורך לימוד חומר הראיות, בדיון שהתקיים ביום 29.4.2013 הצדדים טענו לעניין הראיות לכאורה. בדיון שהתקיים ביום 5.5.2013 המשיכו הצדדים לטעון לעניין הראיות לכאורה. בהסכמת המבקשת נמחק האישום השלישי מכתב האישום. לאחר השלמת טיעוני הצדדים קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בשני האישומים שיוחסו לו וכי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנותו. המשיב הופנה לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר ובחינת חלופת המעצר שהוצעה על ידו. בדיון שהתקיים ביום 28.5.2013 התקבל תסקיר שירות המבחן שהתרשם כי קיים סיכון בינוני למעורבותו החוזרת של המשיב במצבים אלימים. בשל הסיכון העולה מנתוניו של המשיב, לאור הסמיכות למקום מגורי המתלונן וכן בשל קשיים שעלו עם המפקחים המוצעים, לא המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופה המוצעת. בא כוח המשיב ביקש דחייה לצורך הצעת חלופת מעצר נוספת ובית המשפט נעתר לבקשה. בדיון שהתקיים ביום 18.6.2013 הודיע בא כוח המשיב כי טרם הצליח להציע חלופת מעצר ראויה ולכן הסכים למעצר עד תום ההליכים. לשלמות התמונה יצוין כי הנאשם 2 שוחרר למעצר בית ביום 14.4.2013. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

ההליך העיקרי

4.        ביום 19.3.2013 הוקרא כתב האישום. הדיון נדחה למתן מענה ליום 8.4.2013. בדיון שהתקיים ביום 8.4.2013 לא התייצבו הסנגורים. הדיון נדחה ליום 29.4.2013 ובמהלכו הודיע בא כוח המשיב כי טרם הוסדר הייצוג. ביום 23.5.2013, לבקשת בא כוח הנאשם 2, נדחה הדיון ליום 18.6.2013. במועד זה ביקשו הסנגורים דחייה נוספת לצורך מיצוי הידברות עם המאשימה. ביום 21.7.2013 הגיש בא כוח המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון, בין היתר לצורך הידברות עם המאשימה. בדיון שהתקיים ביום 22.7.2013 לא התייצב בא כוח המשיב ובא כוח הנאשם 2 ביקש דחייה לצורך הידברות עם המאשימה. בית המשפט הביע מורת רוחו מהעובדה כי על אף תקופת המעצר הממושכת טרם ניתן מענה לכתב האישום. הדיון נדחה ליום 1.9.2013. בא כוח המשיב ביקש לדחות את מועד הדיון בשל מועד הוכחות שקבוע לאותו יום וכן לאור בקשה להפניית התיק לגישור. ביום 26.8.2013 דחה בית המשפט את הבקשה. ביום 28.8.2013 הגיש בא כוח המשיב בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון ו/או בקשה למתן הוראות. ביום 29.8.2013 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי על בא כוח המשיב להתייצב עד השעה 15:00. ביום 30.8.2.2013 הגיש בא כוח המשיב בקשה שלישית לדחיית מועד הדיון. בית המשפט דחה את הבקשה.

5.        בא כוח המשיב לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 1.9.2013 ובא כוח הנאשם 2 ביקש דחייה לצורך הסדרת הייצוג. בדיון שהתקיים ביום 3.9.2013 העלה בא כוח המשיב טענה מקדמית בדבר הצורך בתיקון הוראת החיקוק המיוחסת למשיב ולנאשם 2. בית המשפט דחה את הטענה המקדמית וניתן מענה לכתב האישום וכן נקבע מועד הוכחות ליום 8.10.2013 ומועד לתזכורת ליום 29.9.2013. ביום 22.9.2013 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב אישום לאחר מענה, על דרך של הוספת סעיף 29 לחוק העונשין להוראות החיקוק ובסעיף העובדות את המילה "בצוותא". בדיון שהתקיים ביום 29.9.2013 ציין בא כוח המשיב כי המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ולפיכך ביקש לקבוע את מועד ההוכחות של יום 8.10.2013 למועד תזכורת, תוך שהוא מצהיר כי הוא מסכים להארכת המעצר של המשיב בשלושה חודשים נוספים מעבר לתשעה חודשים וכי הוא לא יטען לחלוף הזמן.

6.        המבקשת התנגדה לביטול מועד ההוכחות וחזרה על בקשתה לתיקון כתב האישום. בשים לב להצהרת בא כוח המשיב בעניין הארכת המעצר, קבע בית המשפט כי המועד הקבוע ליום 8.10.2013 ישמש כמועד דיון בבקשת המאשימה ובבקשת בא כוח המשיב לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בדיון מיום 8.10.2013 נעתר בית המשפט הן לבקשת הסנגורים לפי סעיף 108 לחוק והן לבקשת תיקון כתב האישום מטעם המאשימה. באותו מועד הצהיר בא כוח המשיב כי אין מחלוקת עובדתית וכי מלבד הרופא והמתלונן אין לו צורך בעדי תביעה נוספים. עוד ביקשו באי כוח המשיב והנאשם 2 לחזור בהם מהסכמתם להארכת המעצר. נקבע מועד להוכחות ליום 19.11.2012. מועד נוסף שהוצע לא התאים ליומנם של הסנגורים. כמו כן נקבע מועד תזכורת ליום 12.11.2013.

7.        ביום 11.11.2013, בשל אילוצי יומנו של בית המשפט, נדחה מועד התזכורת ליום 14.11.2013. בדיון מיום 14.11.201 הגישו הסנגורים חוות דעת מומחה מטעמם והתיק נדחה לשמיעת הוכחות ליום 19.11.2013. בדיון שהתקיים ביום 19.11.2013 העידו שני עדי תביעה. עדותו של המתלונן לא הסתיימה. התיק נקבע לתזכורת לקביעת מועדים נוספים ליום 20.11.2013. בדיון שהתקיים ביום 20.11.2013 ביקש בא כוח המשיב לזמן עדים נוספים. התיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 26.11.2013. בדיון שהתקיים ביום 26.11.2013 נמשכה עדותו של המתלונן. כמו כן העידה עדת תביעה נוספת. התיק נקבע להמשך שמיעת הוכחות ליום 17.12.2013. בדיון שהתקיים ביום 1.12.2013 בוטל הדיון הקבוע ליום 17.12.2013 בשל אילוצי יומנו של בית המשפט ונקבעו תחתיו שני מועדים נוספים - 24.12.2013 ו- 31.12.2013.

נימוקי הבקשה

8.        המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד סיגל בלום - טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר ומעידים על מסוכנותו הרבה לציבור בכלל ולמתלונן בפרט. בהקשר זה טוענת המבקשת כי בשל עניין של מה בכך תקף המשיב את המתלונן עם אחר, תוך שהוא גורם לו חבלות חמורות. המבקשת מטעימה כי כל זאת ביצע המשיב תוך שהוא מפר מעצר בית. כמו כן איים המשיב על המתלונן בפגיעה בגופו שלא כדין. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מתחדדת נוכח עברו הפלילי. בנוסף לכך טוענת המבקשת כי מעובדות כתב האישום עולה כי המשיב הפר פעמיים את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו ומכך ניתן ללמוד כי לא ניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר. המבקשת מודעת לכך שקצב התקדמות ההליך אינו מיטבי, עם זאת לטענתה עיקר העיכוב נובע מבקשות דחייה חוזרות ונשנות של הסנגורים. כעת קבוע התיק להמשך שמיעה הוכחות לשני מועדים בהמשך חודש דצמבר 2013 בהם יש לקוות כי תתקדם שמיעת התיק. לבסוף טענה המבקשת במסגרת השלמת הטיעון בעל פה בדיון שנערך לפני כי לפני המשיב עומדת האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר על מנת להציע חלופת מעצר ראויה שתיבחן לגופה, שכן חלופה כזו לא הוצעה עד עתה על ידי המשיב.

תגובת המשיב

9.        המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד יניב פרץ - טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו יש ליתן משקל לעובדה כי הוא עצור מזה תשעה חודשים בשל העובדה כי לא היה בידו להציע חלופת מעצר הולמת ועם חלוף הזמן נוטה נקודת האיזון לעבר שחרורו של נאשם אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות. המשיב טוען כי המאשימה הסכימה לרוב הארכות שהתבקשו. עוד טוען המשיב כי ההליך העיקרי אינו צפוי להסתיים תוך פרק זמן קצר נוכח מספר העדים הצפויים להעיד ובשים לב לכך שבכוונת ההגנה להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות, ובכללן גם את הטענה לפיה פציעותיו של המתלונן אינן עולות כדי "חבלה חמורה" וכי בנסיבות דומות נוהגת המאשימה לנקוט בסעיפי אישום חמורים פחות. המשיב טוען כי לחלוף הזמן בעניינו יש ליתן משקל, שכן מעדויותיהם של שלושת העדים שהעידו עד כה עולה כי אין בידי המאשימה לבסס את התזה העובדתית שעומדת בליבו של כתב האישום. בנוסף לכך, טוען המשיב כי הוא אב חד הורי לשני ילדים קטינים, שהמשמורת שלהם נתונה בידיו, ואלו זקוקים לתמיכתו. באשר למסוכנות הנטענת כלפיו, טוען המשיב כי המתלונן כבר העיד במשפט ולפיכך אין יסוד ממשי לטענה כי הוא מסוכן כלפי המתלונן ולמעשה בשל כך גם לא קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט. עוד טוען המשיב, כי הנאשם 2, שוחרר לחלופת מעצר. באשר לעברו הפלילי, טוען המשיב כי אמנם בעברו ארבע הרשעות אך מעולם לא ריצה בגינן מאסר מאחורי סורג ובריח והעונש הכבד ביותר שהושת עליו הוא מאסר למשך שישה חודשים שבוצע בדרך של עבודות שירות. באשר להפרת ההוראה החוקית שבגדרי האישום השני, טוען המשיב כי אין מדובר בהפרה אלא בתקלה באזיק האלקטרוני. בשל כל האמור מבקש המשיב לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה